<h1>ראב"ן שו"ת סימן ט"ז</h1>
<h2>דף כ:</h2>
שאלני חתני ר' יואל כשבא(ין) מווירצבורק ואמר לי ראיתי אחים שנתאבלו על אחותם מאמם, ותנו רבנן בפ' בתרא דמוע"ק כל אמורין בתו"כ [ש]כהן מיטמא להן אבל מתאבל עליהן ואילו הן אחיו וכו' עד הוסיפו עליהן אחיו ואחותו בתולה מאמו ואחותו נשואה מאביו ומאמו, אלמא אחותו נשואה מאמו לחוד דלאו מאביו לא. ואמרתי אני כל ימיי לא ראיתי אדם פוצה פה ומצפצף על דבר זה, ומעשים בכל יום ראיתי יושבים על אחותם מאמם בין בתולה בין נשואה ולא שמעתי אדם מקנתר. ועיינתי בהלכות גדולות [הל' אבל] ובהלכות קטועות ובספר והזהיר ומצאתי בכולן בלשון אחד הוסיפו עליהן אחיו ואחותו בתולה מאמו ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו ומתאבל אדם עם אשתו וכו' עד וכהן מתאבל בין על אחותו בתולה בין על אחותו נשואה בין מאביו בין מאמו ואין מיטמא אלא לאחותו בתולה מאביו, וכיון שכהן מתאבל על אחותו נשואה מאמו, הוא הדין ישראל. מעתה יש לפרש הברייתא כך, הוסיפו עליהן אחיו ואחותו בתולה מאמו, דאחיו ואחותו דקרא כהן מיטמא להן דומיא דבנו דראוי ליורשו והן אחיו ואחותו מאביו, ואחותו [נשואה] מאביו נמי הוסיפו דבקרא לא כתב אלא בתולה לענין טומאה, ואגב אחותו נשואה מאביו שהוסיפו הוסיפו נמי אחותו נשואה מאמו, שלא תחלוק באחוה לענין אבילות דאי לא הא לא קיימא הא, דאי לא דהוסיפו אחותו מאמו לא קיימא אחותו נשואה מאביו דלימרו מאי שנא הא מהא.
